פסק דין
לפני תביעה כספית ע"ס 25,994 ₪ ותביעה שכנגד ע"ס 1,860 ₪ שנושאן אחד - תאונת דרכים מיום 2.6.13 בה היו מעורבים רכביהם של בעלי הדין. ברכב התובעים נהג בזמן הרלבנטי לתאונה התובע 1 וברכב הנתבעת 1 נהג הנתבע 2.
על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 2.6.13, נסע התובע 1 ברכבו ובעת שאותת לצורך פנייה ימינה, רכב הנתבעת 1 בו נהג הנתבע 2 הגיח מאחוריו במהירות מופרזת ופגע בו בחלקו האחורי ובדופן ימין. רכב התובע 1 נבדק על ידי שמאי מטעמו שהעריך את הנזקים שנגרמו לרכב בסך 16,296.45 ₪. בנוסף תבע התובע בתביעתו, פיצוי בגין ירידת ערך ע"ס 5,967.45 ₪, שכ"ט שמאי ע"ס 1,230 ₪, הוצאות משפטיות ע"ס 1,000 ₪, הפסד ימי עבודה ע"ס 1,000 ₪ ועוגמת נפש ע"ס 500 ₪.
הנתבעים בכתב ההגנה שהוגש מטעמם ובכתב תביעתם שכנגד, הכחישו את הגרסה שהובאה על ידי התובע במסגרת כתב התביעה ועתרו לדחייתה. נטען על ידי הנתבעים כי במועד התאונה הנ"ל, נצמד רכב התובע 1 שנסע לפני האוטובוס לשמאל הנתיב השמאלי ולפתע פנה ימינה, ללא התראה או איתות, כדי להיכנס למתחם שמימין הדרך, ובמילים אחרות, 'חתך' התובע 1 את נתיבו של האוטובוס כמעט בניצב לכיוון התנועה וכתוצאה מכך נפגע בצדו הימני מהאוטובוס שלא הצליח לבלום.
בכתב התביעה שכנגד, עתרה הנתבעת 1 לחיוב התובעים בתשלום הסך של 1,860 ₪ המהווה שיעור הנזק הישיר שנגרם לאוטובוס הנתבעת 1 בתאונה הנ"ל (על פי הערכת שמאי שהוגשה לתיק), ושכ"ט השמאי.
במחלוקת שניטשה בין בעלי הדין ועל עיקריה עמדתי לעיל, נשמעו לפני היום עדויותיהם של בעלי הדין ועדיהם.
מטעמם של התובעים העיד התובע 1 ומטעמם של הנתבעים והתובעים שכנגד נשמעה עדותו של הנתבע 2 ועד נוסף מטעמם של הנתבעים.
לאחר שמיעת העדויות שהובאו לפני, עיון במוצגי הצדדים ושקילת הטענות לכאן ולכאן שוכנעתי כי האחריות לקרות התאונה רובצת על התובע 1.
בהתאם לתקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז – 1976, פסק הדין ינומק באופן תמציתי.
נתתי אימון בעדותו של הנתבע 2 לפיה, נסע מאחורי רכבו של התובע 1 שבשלב מסויים הסיט את רכבו שמאלה ומיד לאחר מכן שבר את ההגה ימינה לצורך ביצוע פנייה חדה ימינה.
גרסה זו לבד מן הרושם החיובי שהותיר עלי נותנה, נראית סבירה בנסיבות העניין ומסתברת יותר מאשר גרסתו של התובע 1, לפיה רכב הנתבעת 1 פגע ברכבו מאחור.
גרסה זו של הנתבע 2 מתיישבת היטב עם נתוני הכביש, הכולל שני נתיבי נסיעה לאותו כיוון, המפריד ביניהם קו לבן מקוטע המאפשר מעבר מנתיב אחד לשני, והיא מתיישבת היטב עם מיקום הנזקים בשני כלי הרכב.
עולה מן התמונות הנ"ל כי רכב התובעים נעצר מלפני אוטובוס הנתבעת 1 כשהוא כמעט בניצב לכיוון התנועה. לו נכונה היתה גרסתו של התובע לפיה רכבו נפגע בעת שהחל לפנות ימינה מנתיב הנסיעה הימני, כמקובל ומותר, אזי מיקום הנזקים בשני כלי הרכב ומקום המפגש ביניהם על הכביש היה אחר מזה המשתקף במוצגים ת/1 ו- נ/1.
למותר לציין כי גרסת הנתבע 2 שהובאה לפני היום, במסגרת עדותו, תואמת באופן מלא את הגרסה שנמסרה על ידו בדו"ח על תאונה או נזק, מיום התאונה, מוצג נ/6.
גרסה זו עולה גם מן השרטוט שערך הנתבע 2 - מוצג נ/5.
גרסה זו עולה גם בקנה אחד עם עדותו של עד ההגנה 2 – שיבנלי איברהים, לפיה נוצר אצלו הרושם כי התובע 1 פונה שמאלה ובפתאומיות הוא פנה ימינה וגרם להתנגשות בין שני כלי הרכב.
גם אם אניח לטובת התובעים כי רכב הנתבעים לא שמר מרחק מרכב התובעים, דבר שגרם להתנגשות הרכבים זה עם זה – טענה שלא הועלתה על ידי התובעים בצורה מפורשת, ניתן להניח כי מיקום הנזקים בשני כלי הרכב היה אחר. במילים אחרות, ככל שגרסת התובעים ביחס לאופן התרחשות התאונה היתה נכונה, ניתן להניח כי רכב התובע היה ניזוק בחלקו האחורי בלבד ולכל היותר בדופן הימני אחורי, ובנוסף מיקום הרכבים על הכביש בזמן האימפקט היה שונה.
אני מקבלת איפוא את גרסת עדי ההגנה ביחס לאופן התרחשות התאונה וקובעת כי התאונה התרחשה לאחר שהתובע 1 אשר נסע בנתיב השמאלי, ביצע ברכבו פנייה חדה ימינה, מבלי לוודא כי הנתיב שמימינו פנוי, וכתוצאה מכך חסם את נתיב נסיעתו של רכב הנתבעת 1, וגרם להתנגשות בין שני כלי הרכב.
לאור המסקנה שאליה הגעתי כמפורט לעיל, הריני דוחה את התביעה ומקבלת את התביעה שכנגד במלואה.
בהתאם לכך, הריני פוסקת לנתבעת 1 סך של 1,860 ₪ שישולם על ידי התובע 1 תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין. לא ישולם הסכום הפסוק הנ"ל תוך המועד שנקבע לתשלום כמפורט לעיל – הוא ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.